לאחר שדברנו לעיל על ביטול פס"ד מטעמי צדק, כעת ישנם עוד טעמים לביטולו של פס"ד ואלו טעמים אשר נתונים לשיקול דעתו של ביהמ"ש בלבד ולא עומדים לו כחובה. הסיבה הראשונה הינה סיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי? או שמדובר במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות. (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 2.2.2009).
השיקול השני, אשר כפי האמור לעיל חשיבותו גדולה יותר, עוסק בסיכוייה של ההגנה.
ככלל, ישנה נטייה בפסיקה בצורת הגישה הליברלית. כלומר נראתה מגמה על פני הפסיקה אשר מעדיפה להחליט על ביטולו של פס"ד, שניתן במעמד צד אחד, מאשר לבחור כי צד לא יקבל לעולם את יומו בביהמ"ש. בד בבד קיימים מקרים קיצוניים, בהם אומר ביהמ"ש כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי של סופיות הדיון, והצורך למצות את ההתדיינות, על פני עניינו האישי של זה המבקש את ביטולו של פסה"ד. כלומר צריך לבחון שלא הוא זה אשר מפאת זלזולו הביא למצב של נתינת פס"ד בהיעדר. במקרה מעין זה, יעדיף בימ"ש להותיר את פסה"ד על כנו.
למשרדנו הגיע לקוח אשר לא שת ליבו לכתבי בי-דין אשר הגיעו אליו לכתובת ביתו וכאשר נפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל, נזכר לרוץ למשרדנו בדמעות בעיניו ולהתחנן לעזרתנו מפאת תיק הוצאה לפועל אשר נפתח כנגדו.
הלקוח הינו לקוח עצמאי, בעל עוסק מורשה ובשל כך רקורד של תיק הוצל"פ כנגדו אינו טוב לו וזו בלשון המעטה. הלקוח מתנהל עם כמה חשבונות בנקים וברגע שיראו כנפתח כנגדו תיק הוצל"פ, למיותר לציין כי הדבר לא יהי בעדו.
משרדנו הגיש בקשה דחופה בהולה לביטול פס"ד – ביהמ"ש ביטל את פסה"ד ללא קביעת תשלום הוצאות כלשהן! זאת ועוד, משרדנו עמד על כך כי התביעה תתברר במלואה. ביהמ"ש הסכים עם טענותינו, דחה את התביעה כלפיי לקוח המשרד וחייב בהוצאות את הצד השני.
ועל זה נאמר מעז יצא מתוק.
