המצב האולטימטיבי הינו כי פסק דין אמור להינתן כאשר ישנם שני צדדים אשר חלוקים ביניהם ומעוניינים להגיע אל עמק השווה. כאשר פס"ד ניתן במעמד צד אחד צריך לבדוק שהוא איננו "פגום". פגום משמעו שהוא איננו ניתן בהתאם לכללי הדין. לדוגמא, בראש ובראשונה צריך לבדוק האם הייתה המצאה כדין. במידה ורואים כי לא הייתה המצאה כדין לנתבע, פסה"ד יבוטל במיידית בלי כלל להידרש לשאלה האם הוכיח הנתבע את סיכויי תביעתו להתקבל. הרציונל הינו: כי "בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה". (64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395.).
אזי, ביטול אחד מטעמי צדק הינו כאשר ההמצאה נעשתה שלא כדין. ביטול נוסף מן הטעם הזה הוא כאשר הנתבע לא התייצב לדיון והוא טוען כי לא הוכח שהוא הוזמן כדין, במיוחד כאשר מדובר בנתבע המתגורר בחו"ל ונדרש לבצע המצאה עפ"י תקנה 500 דאז. (לתקסד"א 1984).
ישנם מקרים חריגים נוספים בגינם יבטל ביהמ"ש פס"ד מטעמי צדק. אחד מהמקרים אפשר לראות בפס"ד ליבוביץ. שם סופר על אדם אשר שלח בקשה לביטול פסה"ד שלושה חודשים לאחר תום מועד הזמן בו יכול היה לעשות כן. הנתבע ערר על החלטה זו וביהמ"ש שלערעור קיבל את החלטתו ואמר כי הרשם איננו פירט בהחלטתו מהו המועד בו קיבל הנתבע את פסה"ד לידיו ולכן איככה ידע את מניין הימים?! ביהמ"ש אמר כי: "אי המצאת פסה"ד למבקש מהווה נימוק כבד משקל להורות על ביטול מחמת צדק". (רע"א 322/11 חיים ליבוביץ נ' מרכז רפואי תל אביב (פורסם בנבו, 13.07.2011).
בפס"ד 8674/10 דובר על מצב בו הגיש המבקש בקשה לביטול פס"ד מחמת הצדק. המבקש טען כי ניתנה החלטה בעניינו טרם הוא קיבל את הבקשה. על פניו נראה כי היה ניתן לבטל את פסה"ד בנקל מחמת צדק. כי כאשר רואה ביהמ"ש שההמצאה כלל לא הוגשה לנתבע, הוא איננו נדרש לשאלת סיכויי ההגנה ופסה"ד מבוטל מידית.
אך בעניינו לא ביטל ביהמ"ש את פסה"ד וזאת מסיבות פרוצדורליות. ביהמ"ש קבע כי הבקשה הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד, בנוסף הבקשה לא נתמכה בתצהיר. אך ביהמ"ש מוסיף כי על פניו נראה כי המבקש התמהמה בהגשת הבקשה מחוסר תו"ל. סביר להניח כי אמרה זו היא אשר סתמה את הגולל על בקשת ביטול פסה"ד. (בע"מ 8674/10 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 25.01.2012).
