תקנה 8(א) לקנות פיצויים לנפגעי תאונת דרכי (מומחים), תשמ"ז 1986 קובעת כי:
"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".
כלומר – כאשר המדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד – אסור – חל איסור מוחלט! לצרף חוות דעת רפואית. ביהמ"ש הוא היחיד אשר מוסמך לשלוח למומחה מטעמו והוא זה אשר יקבע את הנכות הרפואית והוא היחיד אשר ייתן חווד מטעמו.
בניגוד לפקנ"ז – כלומר בניגוד לפקודת הנזיקין – שם על התובע לצרף חוו"ד מומחים מטעמו, בפלת"ד – אסור לצרף חוו"ד.
הפסיקה, דנה רבות בשאלה מהי חוו"ד. האם הערכת נכות ע"י רופא פרטי נחשבת חוו"ד? האם פירוט של רופא מומחה של קופה"ח נחשבת חוו"ד? האם פרוטוקול הביטוח הלאומי – נחשב חוו"ד? שאלות אלו נדונו בהרחבה בפסיקה.
בפס"ד – רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 30.05.2012) קובע ביהמ"ש "בהקשר זה יוטעם, כי כיוון שעל התובע להראות שיש אפשרות לקיומה של נכות עקב התאונה, הרי שהמסמכים הרפואיים עליהם הוא נסמך אמורים לבסס גם את הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנכות הנטענת". "…אכן, על-פי מצוות המחוקק אין לצרף לבקשה למינוי מומחים ואין להציג למומחה "חוות דעת רפואית" (תקנה 8(א) לתקנות), אך נוכח האמור לעיל, אני סבור שאין להרחיב את משמעות המונח "חוות דעת" אל מעבר למסמכים שמתקיימים בהם סממנים מובהקים של חוות דעת, כגון: הערכת שיעור הנכות הצמיתה, הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (מהדורה שניה, תש"ן), עמ' 279, ס' 439)".
"כידוע, קו הגבול שבין חוות דעת לבין מסמך רפואי אחר אינו תמיד ברור, אך כיוון שהחשש העיקרי הוא שיהיה במסמך כדי להשפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה שימונה, יש להגדיר כ"חוות דעת" רק מסמך שאכן יוצר חשש כאמור. מסמכים רפואיים רבים שאין חולק שניתנו בגדר טיפול, כגון תעודות שחרור מאשפוז או תעודות חדר מיון, כוללים המלצות לטיפול בעתיד, הערכות, אבחנות וממצאים רפואיים, ואיש לא יגדירם כחוות דעת".
שם נאמר ע"י המשיבה, קרי חברת הביטוח, כי התובעת הציגה מסמכים מרופא פרטי, ובשל כך יש לדחותם שכן המה נחשבים כ"חוות דעת. ממשיך ביהמ"ש העליון ואומר מפי השופט זילברטל:
"העובדה שהמסמך הרפואי ניתן במסגרת טיפול "פרטי" אינה רלבנטית כלל, ולא נכון היה לציין עובדה זו כנימוק לדחיית הבקשה ולאפיינו כמסמך שאין להציגו למומחים. המבחן אינו אם המסמך ניתן במסגרת "פרטית" אם לאו. כל עוד אין המסמך נושא סממנים ברורים של חוות דעת, והוא ניתן במסגרת טיפול רפואי, הוא יכול לבסס בקשה למינוי מומחה וגם להיות מוצג למומחה שימונה. ככל שבית משפט קמא התכוון שמדובר במסמך שלא ניתן לצורך טיפול אלא במסמך "מוזמן", הרי שגם מסמך שניתן במסגרת הרפואה הציבורית עלול להיות "מוזמן" לצורך ההליך המשפטי, ומכאן שאינו מסמך שניתן "לצורך טיפול רפואי" כמצוות תקנה 2(ב) לתקנות".
