בפס"ד 1838/16 אומר ביהמ"ש כי צריך להבחין היטב בין מקרים בהם סיבת ההיעדרות ואי ההתייצבות לדיון נובעת בשל צירוף נסיבות אומללות ואפילו רשלנות מסוימת לבין היעדרות ללא סיבה המסברת את האוזן ומקורה זלזול בימ"ש. בפס"ד זה טען המבקש כי לא ידע מתי הדיון. ביהמ"ש אמר שם כי באחריותו של מגיש הערעור לבדוק ולהתעדכן מה עולה בגורלו של ההליך אותו יזם בעצמו.
גם בפס"ד 1957/12 אומר ביהמ"ש כי גם אם למבקש ישנם סיכויי הגנה, קשה להתעלם מן העובדה שלא הייתה לו כל הצדקה לאי התייצבותו! בפס"ד זה אומר ביהמ"ש כי מדובר במקרה אשר מהווה התעלמות מדעת מההליך המשפטי. בפס"ד זה דובר על תובע אשר עשה כל שביכולתו לדחות את מועד הדיון. הוא התחיל בכך ששלח בקשות לדחיית מועד הדיון, לאחר מכן דחק את בא כוחו עד אשר הלה נאלץ להתפטר, כאשר הודיע שהוא איננו מיוצג וצריך דחיית מועד היה בטוח כי ביהמ"ש יענה לבקשתו אך גם הפעם הוא חזר ריקם. ולכן החליט לכפות על ביהמ"ש את המועד החדש ופשוט טס לחו"ל.
ביהמ"ש אומר בפסה"ד כי מערכת המשפט אשר גם ככה הינה עמוסה לעייפה, לא תוכל לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי התנהגות מניפולטיבית ומזלזלת זו. בפסה"ד אומר ביהמ"ש כי הוא יודע שפסה"ד אשר ניתן על התובע עלול להכניס אותו למצוקה כלכלית קשה. אומנם אמרנו לעיל כי ביהמ"ש יעדיף לבטל פס"ד ולתת לאדם את 'יומו' בביהמ"ש. בפס"ד זה אומר ביהמ"ש כי התובע קיבל את יומו, אך מסיבותיו שלו הוא בחר "לבזבז" אותו בדרכים אחרות.
ביהמ"ש ממשיך ואומר גם במקרים בהם מוכח כי אי התייצבות של בעל דין נובעת מרשלנות, ייתכנו מצבים בהם יפעל ביהמ"ש לפנים משורת הדין ויבטל את פסה"ד, וינקוט בדרך אחרת פוגענית פחות – למשל חיוב בהוצאות. ביהמ"ש כאמור מעדיף לתת לאדם את זכות הגישה לערכאות מאחר ומטרתו האמיתית של בימ"ש הינה לעשות דין צדק. אך כל זאת לא כאשר עסקינן בבעל דין אשר בכוח ובעזות מנסה לסכל את האפשרות לקיום הליך תקין.
בפס"ד 706/15 אומר שם בית המשפט: " כידוע, בבקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, אשר לגביו אין טענה לפגם המחייב ביטול מחובת הצדק, ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה על פני השיקול שעניינו בסיבה לאי ההתייצבות. אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי כך שהתנהלותו מלמדת על זלזול בבית המשפט ובהוראותיו עד ששיקול זה יאפיל על שאלת סיכויי הגנתו כפי שנמצא בענייננו".
בפסה"ד דובר על משיבים אשר היו צריכים להגיש תגובה בזמן. המשיבים ביקשו ארכה להגשת תגובתם אך גם במועד זה לא עמדו. טענתם הייתה "עומס עבודה וחגים". ביהמ"ש אומר זו איננה טענה שבדין וזו טענה שמזלזלת בבימ"ש. בנוסף לכך, משיבה נוספת ביקשה דחיית מועד הדיון וציינה זאת מן הטעם של "ריבוי פגישות" ביהמ"ש לא אישר זאת ואע"פ כן היא איננה הגיע למועד הדיון. לכן אומר ביהמ"ש כאשר עסקינן במקרה כה חמור של זלזול, אע"פ שברירת המחדל היא כי השיקול של סיכויי התביעה להתקבל גבוה יותר, במצב דברים המתואר לעיל, שאלת הזלזול תעלה על שאלת סיכויי ההגנה. (רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של העמותה (פורסם בנבו, 22.04.2015).
