זוסמן בספרו מסביר כי הרציונל של השיקול העוסק בסיכויי ההגנה, נובע מן הטעם של – לא לנצל את זמנו של ביהמ"ש. כפי הידוע זמנו של ביהמ"ש יקר עד מאוד, ולכן תובע אשק קיבל בגין תביעתו פס"ד בהיעדר הגנה. וכעת מגיע נתבע מן העבר השני עם בקשת ביטול ובלי הסבר ב"ראשי פרקים" על מה הוא מתבסס בהגנתו, ביהמ"ש לא יכול לקבל את תביעתו, מאחר והדבר יהיה מיותר, כי מפאת כך שהוא איננו נשען על הגנותיו, אפשר ללמוד כי הן אינן חזקות מספיק. אזי לשם מה יבטל ביהמ"ש את פסה"ד? בכדי לתתו מחדש??!! (יואל זוסמן, "סדר הדין האזרחי", הפרקליט כרך ט"ז (תש"ך), 190).
בפס"ד 146/85, אומר כבוד השופט שמגר (כתוארו דאז), "ייתכן שהייתי נוטה לקבל את טענת המערער, אילו הוטל עלינו לבחון את עובדות המקרה באספקלריה של ההלכות, הנוהגות בבקשה לביטול החלטה על-פי צד אחד. בעניין זה נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסוימת ונטו לבטל פסק-דין שניתן בהיעדרו של בעל דין, על-מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט". (ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, מא(3) 746 (1987).
בפס"ד נוסף, 54078-02-16 סופר על אדם אשר הגיש בקשה לביטול פס"ד אשר ניתן במעמד צד אחד. ביהמ"ש אומר שם, כי מסירת התביעה נעשה כדין ועל כן אין אפשרות לבטל את פסה"ד מפאת שיקולי צדק. לכן מה שנותר לבימ"ש לבחון זה האם ניתן לבטל את פסה"ד על פי שיקולי ביהמ"ש?!
ביהמ"ש בוחן מדוע לא הגיש המערער כתב הגנה. המערער הוכיח לביהמ"ש כי אע"פ ששלחו את כתב התביעה לכתובת שהוא עצמו רשם בתלושי השכר , הוא איננו גר שם מזה זמן ועל כן זו הסיבה מדוע לא הגיעו אליו הדברים במועדם. כעת בוחן ביהמ"ש את סיכויי הגנתו בכדי שלא יהיה מצב של בזבוז במן יקר של ביהמ"ש. ביהמ"ש אומר שם: "ההגנה לכאורה שהציג המערער היא הגנה שראוי לאפשר לו להוכיחה, ואין מקום לסגור את דלתות בית המשפט בפניו". ביהמ"ש החליף זאת באמצעי פוגעני פחות וזה הפקדה של סכום כספי גבוה לקופת ביהמ"ש. (ע"א (מחוזי חי') 54078-02-16 יהודה ג'אנח נ' נסים אבו פנה (פורסם בנבו, 05.06.2016).
גם בפס"ד 481/08 אמרה כבוד סגנית בנשיא: "בפסיקה נקבע כי השאלה האם יש מקום לעשות שימוש בתקנה 201 לתקנות נתונה לשיקול דעת בית המשפט ונענית על פי שני מבחנים. ראשית, יש לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש. שנית, וכאן העיקר, נבחנים סיכויי ההצלחה של המבקש. עוד נקבע בפסיקה כי אמת המידה המקובלת בבחינת סיכויי ההצלחה נודעת לקיומן של טענות ממשיות הראויות לבירור".
בפסה"ד דובר על מבקשים אשר אומרים לביהמ"ש כי עליהם לדחות את בקשתם של המשיבים לביטול פסה"ד אף אם יש בידם טענות הגנה ראויות, וזאת מפאת התנהגותם המזלזלת ומחדליהם הרבים, ביהמ"ש אומר: כי עצם העובדה שמדובר בבעל דין אשר התרשל באי הגשת טענותיו, אינה מונעת מביה"ד את האפשרות לבטל את פסה"ד.(בר"ע (י-ם) 481/08 חיים נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ [פורסם בנבו] (6/11/08). ומצטט שם את כבוד הנשיא (כתוארו דאז) זוסמן, אשר אומר בספרו: "גם כאשר התנהגות הנתבע מגלה יחס של זלזול… לא על נקלה ידחה בית המשפט את בקשתו. (יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, (1995), עמ' 739).
