בפס"ד 2217-09-15 מדובר בתביעה קטנה אשר התקבלה כולה כאשר הנתבע לא התייצב למעמד ההוכחות. לפני כן, הגיש התובע תביעה נגד הנתבע והלה הגיש כתב הגנה. הנתבע אף הודיע לאחר מספר ימים כי הוא מתכוון לצרף לכתב הגנתו חוו"ד של מומחה עץ. יום ההוכחות הגיע, והנתבע לא הופיע במעמד הדיון, מן הטעם הזה נתן ביהמ"ש לת"ק פס"ד במעמד צד אחד, מפאת אי התייצבותו של בעל דין.
הנתבע הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי, ושם ביהמ"ש קיבל את ערעורו. ביהמ"ש המחוזי מנמק את קבלת בקשת הביטול בכמה סיבות. השופטת אומרת כי ישנם שתי שיקולים אשר אמורים להנחות את בתי המשפט בבואם לשקול האם לבטל פס"ד אם לאו. הראשון הינו השאלה מהו המחדל אשר בגינו נמנע מלהופיע בעל דין לדיון. והשיקול השני, מהם סיכויי הגנתו. השיקול השני כבד משקל יותר אל מול השיקול הראשון.
השופטת מצטטת את כבוד השופט זילברטל בפס"ד 1957/12, באומרו: "לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו. ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת – פחותה בחומרתה – כגון השתת הוצאות. (רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו, 22.05.2012).
בחזרה לתביעה הקטנה לעיל- השופטת מסבירה כי המבקשת איננה מתרצת תירוצים כי היא איננה ידעה מתי תאריך הדיון וכו'. אלא היא אף נכחה במועד בו נקבע הדיון להוכחות, וקיבלה עותק מן הפרוטוקול לידיה. אלא המבקשת טוענת כי מטעות אשר נבע מתום לב פספסה את מועד הדיון. השופטת בחנה את הממצאים וראתה כי המבקשת כן הגישה כתב הגנה, כן הופיעה לדיון הקודם ואף ביקשה להגיש חוו"ד בגין הנזקים הנטענים, ברי כי הטעות אכן נבעה מתום לב. בשל כך קיבלה השופטת את בקשת הביטול והורתה לבימ"ש קמה לדון בטענות ההגנה.( רת"ק (מחוזי חי') 2217-09-15 חרש עץ בע"מ נ' יצחק בן-עוז (פורסם בנבו, 19.10.2015).