דרך נוספת לבטל פס"ד היא אם מדובר בפס"ד שניתן במרמה. אך לא כמו הדרכים אשר מנינו לעיל, דרך זו שונה היא ולא תמיד מתקבלת בצורה של בקשה לביטול פס"ד. למשל, בפס"ד 2066/10, סופר על אדם אשר בשנת 2004 הגיש תובענה. לאחר זמן מה, עדיין בשנה זו, הגיש בקשה לביהמ"ש לאשר פס"ד חלקי. המשיב הגיש מסמך לביהמ"ש אשר תוכנו היה מסמך פשרה בין שני הצדדים ואף נחזה להיות חתום בשם שניהם. ביהמ"ש אישר את הבקשה ונתן תוקף לפסה"ד.
בשנת 2009 הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד וטען כי פסה"ד ניתן במרמה והוא כלל אינו חתום על כך. בנוסף טען המבקש כי רק בשנה זו נודע לו כל עניין התובענה וכי כלל לא ידע שנפתחה נגדו תובענה בבימ"ש, לא כל שכן שחתם על מסמך כלשהו.
ביהמ"ש בפס"ד זה דחה את הבקשה לביטול פסה"ד וטען כי הדרך בה היא הוגשה איננה תואמת את תקנות סדר הדין האזרחי. אך ביהמ"ש לא עשה זו מבחינה פרוצדורלית גרידא, אלא הסביר את החלטתו בצורה רציונאלית אשר מתקבלת על הדעת. ביהמ"ש הסביר כי ברי לכל כי לביהמ"ש נתונה הסמכות לבטל פס"ד חלוט, בייחוד כאשר עסקינן בשיקולי צדק. אך ביהמ"ש אומר כי במקרה הלזה אין זה נכון לראות פס"ד זה כ- "פס"ד הניתן במעמד צד אחד" ועל כן הדרך הדיונית לבטלו היא בדרך של הגשת בקשה לביטול פס"ד. אלא צריך לראות פס"ד זה כפס"ד אשר ניתן במרמה, ולפיכך הדרך הדיונית הנכונה לתוקפו היא הגשת תביעה לאותו ביהמ"ש שנתן את פסה"ד הראשוני. הרציונאל הינו כי בהגשת תביעה חדשה לביהמ"ש ישנה מסכת עובדתית רחבה יותר ודרכה יכול להגיע אל חקר האמת. (רע"א 2066/10 מוחמד טאהה עבד אלקאדר ג'אבר נ' יוסף מימון (פורסם בנבו, 11.08.2010).
בפסה"ד 3395/08, נדון עניין דומה וגם שם פסק ביהמ"ש כי ישנם מספר דרכים להגיש בקשה לביטול פס"ד: הדרך הרגילה היא בדרך של ערעור לערכאה עליונה מהערכאה אשר נתנה את פסה"ד. בקשה לביטול פסה"ד מאחת העילות המנויות לעיל והיא מוגשת לאותו ביהמ"ש שנתן את פסה"ד. וישנם מצבים בהם טוענים בעלי דין לתרמית (גם בפס"ד זה טענו המבקשים כי מי שחתם על הסכם הפשרה לא היה מוסמך מטעמם לחתום על כך). במקרה של תרמית, בעל דין צריך להגיש תובענה עצמאית נפרדת וחדשה. עילת התביעה תהיה הפגש שהתגלע הסכם וממילא בעל כורכו, יתדיין גם נושא ביטול פסה"ד. (בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 3395/08 קורניטוס ביזנס אינק נ' כנף מפעלי הנדסה וטקסטיל בע"מ (פורסם בנבו, 26.0.3.2008).
חבקין בספרו, הערעור האזרחי, מסביר כי במידה ורוצים הצדדים תוקף לאמור ביניהם הם חייבים את חותם ביהמ"ש על כך, אך לביהמ"ש נתון שיקול דעת אע"פ כי מדובר הסכם פשרה. וזאת מאחר ביהמ"ש בוחן את ההסכם היטב לראות של יצוצו עוד צדדים (שישיים למשל) בעוד כמה שנים). חבקין מסביר כי ישנן דרכים דיוניות לתקוף פס"ד חתום מוסכם, והוא אומר שזה עפ"י אופי הפגם אשר נפל בהליך. למשל כאשר טוען צד למרמה, הונאה כפייה וכו', על אלו יחולו דיני החוזים. כדי לתקוף פגם שניתן בהסכם עפ"י דיני החוזים, הדרך היעילה והמקובלת היא ע"י הגשת תובענה עצמאית. (חמי בן נון וטל חבקין (2012). הערעור האזרחי פרק ה' מהדורה שלישית, עמ' 503-518).
זלצמן בספרה: "מעשה בי-דין בהליך אזרחי", מסבירה כי קיימים שני מצבים בהם רוצים לבטל פסק דין. מצב ראשון הינו כאשר צד טוען לסמכות בו ניתנה פסה"ד כלומר הוא טוען לא כנגד פסה"ד עצמו אלא כנגד השיפוטיות בו ניתן. המצב השני הינו כאשר טוען צד נגד תוכן פסה"ד. כאשר בימ"ש נותן פס"ד הוא מהווה מעשה בי-דין. צד שאינו מרוצה מתוכנו של פסה"ד, יכול להגיש ערעור או לעיתים בקשה לביטול פסה"ד בשל עילה כזו או אחרת. אך לצד שרוצה לתקוף את ההיבט השיפוטי בו ניתן פסה"ד – קיים קושי.
זלצמן עומדת על ההבדל בין תרמית למרמה ומסבירה כי בעוד תרמית מכוונת כלפי "פנים" פסה"ד – כלומר אל תוכנו, מרמה מכוונת בצורה "חיצונית", כלומר לא אל תוכנו ולכן במקרה הזה קיים קושי גבוה יותר. זלצמן מסבירה כי בישראל ניתן ערך רב לסופיות הדיון ולא למשוך את הדין עוד ועוד ובשל כך כמעט ואין מצבים בהם הגיש אדם בקשה לביטול פס"ד שניתן במרמה והיא התקבלה.
זלצמן מוסיפה כי לא ייתכן מצב בו שיטת המשפט תיתן לפגם חמור להמשיך להתקיים ותיתן לאדם להינות מפרי עוולתו. וכבר אמר השופט זוסמן על פס"ד שניתן במרמה: "כוחו של בית משפט של יושר למנוע בעל דין מלאכול את פירותיו של פסק דין אשר השיג בתרמית – עתיק יומין הוא ואינו מוטל בספק". (ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס פ"ד יג 449, 454 (1959).
אלא, לדידה, השאלה אשר צריכה להיבחן היא האם דרך הביטול במישירין היא הדרך דרכה צריך לתקוף עילת מרמה זו, או שמא הדרך הנכונה היא דרך העקיפין?! לטענתה הדרך הנכונה לתקוף פס"ד אשר ניתן במרמה היא בדרך העקיפין, כלומר לפתוח תביעה עצמאית, וזאת מפאת כך כי מדובר במסכת עובדתית מחודשת, ראיות ועדים חדשים וכמובן היא נותנת משקל לסופיות הדיון. (נינה זלצמן (1991). מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 601-598).
בפס"ד 68955-03-16, סופר על מקרה בן בני זוג אשר הגבר יצא אל מחוץ לארץ והגיש לביהמ"ש מסמך חתום עם ידי שני עדים המאפשרים לו להוריד את צו עיכוב היציאה מן הארץ. לאחר מכן הגישה האישה בקשה לתרמית וביהמ"ש בעניינו אכן אישר לה זאת וביטל את פסק הדין. צריך לשים לב כי במקרה הזה הגישה הגרושה קודם ערעור אשר במסגרתו הוגשה בקשה לביטול פס"ד קמא, ולא בקשה בלבד. (ע"ר (משפחה חיפה) 68955-03-16 א.ד נ' ס.ש (פורסם בנבו, 27.02.2017).
בפסה"ד 19615/05, מסכם ביהמ"ש את כל נושא ביטול פס"ד. שם סופר על שלוש חברות זרות אשר השקיעו כספים בחברת אובג'ט. החברה ובעליה הגישו תביעה כנגד החברות הזרות וביקשו מביהמ"ש לאשר היתר המצאה אל מחוץ לתחום מאחר ומדובר בחברות זרות. ביהמ"ש אישר זאת, ולאחר זמן ביקשו המשיבים (התובעים) פס"ד בהיעדר הגנה.
המבקשות הגישו בקשה לביטול פסה"ד מחמת כך כי הוא ניתן במרמה. ביהמ"ש אומר בפסה"ד: ישנה אפשרות לביהמ"ש לבטל פס"ד אך ורק אם אין הוא סופי ומוחלט, בענייננו לא הוגש ערעור לאחר מתן פסה"ד ולכן זה אומר שפסה"ד עדיין איננו סופי. לאחר מכן אומר ביהמ"ש כי ההלכה הנהוגה היא שכאשר צד רוצה להגיש בקשה לביטול פס"ד על הטענה כי הוא ניתן במרמה, עליו להגיש זאת בדרך של תובענה חדשה ועצמאית. ועל כן רק בשל סיבה זו, על ביהמ"ש לדחות את בקשת המבקשים.
ביהמ"ש ממשיך ואומר, בד בבד עם הבקשה לביטול פס"ד מחמת כך שניתן במרמה, הגישו המבקשות בקשה לביטול פס"ד מפאת כך כי הוא ניתן במעמד צד אחד. ביהמ"ש אומר כעת, עלינו לבדוק את עילות ביטול פסה"ד אשר ניתן במעמד צד אחד. ביהמ"ש בוחן האם זה ניתן לביטול מחמת צדק ורואה כי לא, מאחר ואחד מטיעוני הצדק הוא האם הייתה המצאה כדין. וכאן רואים כי המבקשות קיבלו את ההזמנה לדין ובוצעה להם מסירה של כתב התביעה כדין, ולכן דרך זו חסומה.
ביהמ"ש ממשיך לבדוק האם קיימת אפשרות ביטול עפ"י שק"ד בימ"ש, ביהמ"ש בוחן האם מקור הטעות היה בזלזול ורואה כי לא כך הדבר. ועל כן הוא בודק את סיכויי ההגנה. ורואה כי למבקשות מספר טענות אשר יכולות לשמש כסיכויי הגנה טובים, עד כדי כך כי חשב ביהמ"ש שבדיוני ההוכחות הוא עלול לשנות את פסק דינו בעקבות טענות ההגנה שצוינו. ולכן, אחרי ככלות הכל, החליט ביהמ"ש כי הוא מבטל את פסה"ד. (בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 19615/05 Cordan Investment LLC נ' שרון משה (פורסם בנבו, 14.03.2007).
