כאשר צד מבקש מתן פס"ד בהיעדר צד שני, הדבר הראשון עליו מסתכל ביהמ"ש הינו האם בוצעה המצאה כדין לנתבע. תקנות 475 ועד 503 לתקנות סד"א, מסבירים מהי המצאה. איך היא צריכה להתבצע, מהם התנאים לתחליף המצאה, מי נקרא מורשה לבצע המצאה כדין וכו'. תקנה 475: כתבי בי-דין יומצא: "במסירה אישית על ידי פקיד בית המשפט, על ידי עורך דין, פקידו או שליח מטעמו, או על ידי אדם אחר שבית המשפט או מנהל בתי המשפט הסמיכו לכך בכתב, או על ידי שליח מטעמו של אדם שהוסמך כאמור (לכל אחד מאלה ייקרא שליח בי-דין).
בהמשך הסעיפים מוסבר כי המצאה צריכה להתבצע לנתבע עצמו או למורשה חתימה של הנתבע (כאשר עסקינן בחברה), או לבן משפחה מקרבה ראשונה. מה קורה כאשר לא מצליחים לאתר את הנמען? מוציאים תדפיס כתובת ממשרד הפנים, ושולחים בקשה לביהמ"ש (כמובן מעוגנת בתצהיר), ובה מבקשים אישור לבצע תחליף המצאה. תקנות 498 ו- 499 מדברות על תחליף המצאה.
תקנה 498: (א) "נוכח בית המשפט או הרשם שאי אפשר להמציא כתב בי-דין למענו של נמען בדרך שנקבעה או שלנמען אין מען או שמענו חלקי, רשאי הוא להורות על המצאת הכתב בדרכים אלה, כולן או מקצתן:
תק' (מס' 7) תשע"ב-2012
(1) בהדבקת עותק שלו במקום שלפי הידוע גר בו או עסק בו הנמען לאחרונה או מקום נראה לעין הסמוך לאותו מקום";
בעמ"ש 13685-07-13 דובר על פס"ד שניתן בהיעדר הגנה. בפס"ד זה הוצרכו התובעים לבצע המצאה אל מחוץ לגבולות במדינה. ביהמ"ש אישר לבצע מסירה בהתאם לתקנה 500 לתקסד"א. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסה"ד וביהמ"ש דחה זאת. אך ביהמ"ש קמא הסביר כי בעקבות הספקות לגבי ההמצאה כדין, (אע"פ שקודם לכך הכשיר את ההמצאה עפ"י התקנה), היה ראוי לאכן לבטל את פסה"ד. אך קיימת תקנה 483 אשר הינה מסמיכה מורשה של התובע/ נתבע לקבל כתבי בי-דין במקומו. בענייננו, אכן מורשה של הנתבע קיבל את דבר הדואר במקומו. (עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 13685-07-13 "ולדימיר" נ' "אלה" (פורסם בנבו, 04.02.2015).
בפס"ד שניתן ממש לאחרונה- 1838/16 טענו המבקשים כי ברצונם לבטל את פסה"ד וזאת מפאת המצאה לא כדין. הם טענו כי דבר הדואר חזר מספר פעמים כ: "לא ידוע". אך המבקשים, כאשר הגישו את ערעורם, הם אלו אשר ציינו בכתב בי-הדין את כתובתם! ביהמ"ש אמר: "בעל-דין שמסר כתובת לשם המצאת כתבי בי-דין יושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותה כתובת, ובעל-הדין שכנגד רשאי להסתמך על כתובת שנמסרה לבית-המשפט כאמור". (רע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים של בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פתח תקווה).
