רבות נאמר על זכות השימוע והטיעון, אך רבים לא יודעים כי זכות הטיעון מקורה לראשונה הוא בבריאה – במקורות.
כאשר הרג קין את הבל, שאלו אלוהים: "איה הבל אחיך?" ויאמר אליו: "השומר אחי אנוכי?!" והשאלה הנשאלת היא: 'האם ייתכן כי אלוהים, בורא שמים וארץ, בורא עולם בהבל פיו, אינו יודע מה קרה להבל?!'
אלא מפה אתה למד על זכות הטיעון.
אלוהים ככל הנראה ידע על רצח הבל בידי קין אך נתן לו את זכות הטיעון תחילה.
לזכות הטיעון אין מקור חוקי, זכות השימוע והטיעון הינה יצירת כפי הפסיקה.
(בתחום הפלילי היא מעוגנת בסעיף 60א לחסד"פ בגין עבירות פשע, כך גם בענייני מיסים מעוגנת הזכות בסעיף 62 לחוק מס ערך מוסף). בדיני עבודה כאמור זכות השימוע הינה תולדת פסיקת ביהמ"ש.
זכות השימוע קובעת כי טרם פיטורי עובד, על המעסיק לשמוע את תגובותיו לטענות העולות מאת המעסיק.
השימוע, צריך להתבצע: "בלב נקי ונפש חפצה" משפט זה אינו מן השפה ולחוץ, כאשר מעסיק מזמן את העובד לשיחת שימוע, עליו לשטוח בפניו את כל טענותיו ולתת לעובד לענות על הכל ולקחת בחשבון כי ייתכן מאוד שתשובותיו של העובד ישנו את רצונו הראשוני לפטרו. אסור למעסיק להגיע עם החלטה מקובעת בראשו כי החליט כבר לפטר את העובד וכעת רק שומע אותו.
מעסיקים רבים הודו בפניי כי מפאת זכות השימוע "זכו" בעובד חדש. המעסיק הגיע בלב פתוח לשיחת השימוע וכאשר שטח בפני העובד את טענותיו והעובד הסביר את התנהגותו, שני הצדדים הבינו האחד את השני לקחו לתשומת ליבם ויצאו לדרך חדשה ומצליחה מקודמתה.
הן המעסיק והן העובד מורווחים מביצוע זכות השימוע בלב נקי, העובד נשאר במקום עבודה שהוא אוהב, מקום קבוע בו מכירים אותו והמעסיק אינו צריך ללמד את העבודה מחדש דבר שאמור לקחת חודשים רבים.
@פס"ד מעניין מאוד בתום השימוע – במאמר: פס"ד מעניין על חובת זכות השימוע
