פס"ד במעמד צד אחד

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

כאשר ניתן פס"ד בהיעדר הגנה, רשאי צד להגיש תוך 30 יום בקשה לביטול פסה"ד. המקרים בהם ניתן פס"ד במעמד צד אחד הינם: בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות של בעל דין.

ברע"א 4085/14 סופר על נתבעים אשר ניתן נגדם פס"ד במעמד צד אחד. פסה"ד ניתן ע"י רשם בימ"ש שלום וזאת לאחר שראה הרשם כי כתב התביעה הונח בפתחו של הנתבע, בנוסף לכך צורף תצהיר מוסר אשר העיד כי היה פעמיים קודמות בדירה ואיש לא פתח לו. עפ"י תקנה 489 לתקנות סד"א: "הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה", פעלו התובעים כדין.

הנתבעים הגישו בקשה לביטול פס"ד אשר ניתן במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה וכתבו בבקשה: "יש טיעוני הגנה טובים". המבקשים כלל לא פירטו את טיעוני הגנתם או נתנו הסבר מדוע לא הגישו כתב הגנה במועד. רשם בימ"ש השלום דחה את בקשתם בגין הטענות לעיל. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר, גם הפעם דחה הרשם את בקשתם וטען כי הדרך להשיג על החלטתו היא בדרך של הגשת ערעור.

הנתבעים אכן הגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי ואף ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשתם. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסה"ד מכמה סיבות: סיבה אחת מאחר והוא ראה כי בימ"ש קמא דחה את בקשתם פעמיים. סיבה שנייה היא מפאת כך כי המועד להגשת ערעור עבר חלף לו. והסיבה העיקרית היא כי אע"פ שבתגובת התובעים הם ציינו שהנתבעים לא פירשו את סיכויי הגנתם, גם בפעם הזאת, כאשר הגישו הנתבעים בקשה לביטול החלטתו של רשם השלום, לביהמ"ש המחוזי, עדיין אינם פירשו מהו המושג: "סיכויי הגנה טובים".

המבקשים לא אמרו נואש, והפעם הגישו בקשה לביהמ"ש העליון. פסה"ד הסופי והאחרון ניתן ע"י כבוד השופטת דפנה ברק ארז אשר דחתה את תביעתם וכך אמרה: הנתבעים בעצם מבקשים פה רשות ערעור בגלגל שלישי, רשות זו ניתנת במקרים קיצוניים וחריגים אשר כללי הצדק מחייבים זאת. סיבה נוספת לתת רשות ערעור בגלגל שלישי הינה חשש מפני עיוות דין.

בענייננו אומרת השופטת כל מה שעשו המבקשים מקורו היה בטעות. המבקשים רצו להשיג על החלטת רשם השלום אשר דחה את בקשתם לביטול פסה"ד ולכן היה עליהם להגיש זאת לביהמ"ש השלום, מאחר ומדובר בהחלטה אחרת, אך הם הגישו זאת לבימ"ש מחוזי. אילו היו רוצים לערער על פסה"ד עצמו היה עליהם להגיש למחוזי. אך הם בלבלו את היוצרות. ולכן כעת זה מגיע בבקשת רשות ערעור לבימ"ש העיון כאשר בכלל דינה של החלטה אחרת להתדיין בשלום. הסיבה העיקרית אליה טוענת השופטת הינה כי לא נעשה לנתבעים עיוות דין. (רע"א 4085/14 ראובן רוברט דוכנוב נ' אור עידו החזקות בע"מ (פורסם בנבו, 09.07.2014).

בפס"ד אחר – 9565/09, קיבל ביהמ"ש העליון את בקשת הנתבעת לביטול פסה"ד. בפס"ד זה, בשונה מפסה"ד הקודם, כן הגישה הנתבעת כתב הגנה, אך במעמד הצדדים כאשר קבע ביהמ"ש את התיק לשמיעת הוכחות, לא הגיעה הנתבעת והתובעים ביקשו פס"ד במעמד צד אחד ובהיעדר התייצבות. התובעים קיבלו את אשר דרשו מלכתחילה והנתבעת הגישה בקשה לביטול פס"ד אל ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענתה מכמה סיבות.

סיבה ראשונה הינה כי הבקשה לא הוגשה בתצהיר. סיבה שנייה הייתה מאחר וטענה הנתבעת כי היא בוששה מלהגיע כי: "כאב לה הגב" ביהמ"ש הודיע כי זו לא טענה מספיק חזקה בשביל לבטל את פסק הדין אשר ניתן כדין. סיבה נוספת ועיקרית הייתה כי הנתבעת לא פירטה מהם סיכויי הגנתה. אע"פ שישנו כתב הגנה בתיק, הנתבעת הייתה צריכה לפרט את סיכויי הגנתה.

הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון וההחלטה לביטול פסה"ד התקבלה ע"י השופטת חיות. כבוד השופטת הסבירה כי נכון הדבר שבקשה לביטול פס"ד (או כל בקשה בכלל) צריכה להיתמך בתצהיר, אך זהו אינו דבר אשר צריך להוות כ"מיטת סדום" עבור בעל דין. השופטת הוסיפה ואמרה כי כאשר מגיש צד בקשה לביטול פס"ד ביהמ"ש צריך להידרש במיוחד לשני דברים עיקריים. האחד מה הייתה הסיבה לאי התייצבות בעל הדין, ביהמ"ש צריך לראות כי לא מדובר בזלזול המערכת המשפטית. והשני מהם סיכויי ההגנה או התביעה של מבקש הביטול. השופטת ממשיכה ומסבירה כי בעל הדין אשר מבקש את ביטולו של פסה"ד איננו צריך להראות הגנה איתנה, מספיק שיצביע על הגנה לכאורית. (רע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ (פורסם בנבו, 10.08.2010).

אם אנו בוחנים את שני פסה"ד הללו נשים לב כי ההבדל היחיד ביניהם הינו: "הסברו של צד בדבר סיכויי הגנתו להתקבל", אף פה לא פירטה התובעת מהם סיכויי הגנתה, אך כתב הגנה היה קיים בתיק ובשל כך זה מספיק בשביל להצביע על ראיות הגנה לכאורית.

בפס"ד נוסף רע"א 7612/16 נדון נושא זה אף הוא. שם סופר על מספר נתבעים אשר הוגשה נגדם תביעה. הם לא עשו שום דבר בנידון ובחלוף זמן רב הגישו בקשה לביטול פסה"ד אשר ניתן נגדם בהיעדר הגנה. השופט סולברג בפס"ד זה מסביר, כי ישנם שני שיקולים אותם בוחן ביהמ"ש בואו לבטל פס"ד, אך השופט מסביר כי שני השיקולים אינם זהים. השיקול הראשון אשר בוחן את מחדלו של צד, ומה מנע ממנו לפעול בנושא במשך זמן כה רב, זהו שיקולי משני.

השיקול העיקרי הינו מהם סיכויי ההגנה להתקבל. השופט סולברג מסביר את הרציונל ואומר, כי כנגד השיקול הראשון יש מה לעשות, כאשר רואים כי צד כביכול זלזל, בכך שטרם הגיש הגנה או עשה דר מה- ולכן אפשר להשתית עליו הוצאות. אך השיקול השני מהותי הוא מאחר ואם נראה כי ישנם סיכויי הגנה גבוהים, משמע ניתן פס"ד שאינו צודק, ועל כן צריך לבטלו בכדי לעשות משפט צדק. (7612/16 עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל יורשיו נ' עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל היורש מוחסן סאלח).

בפס"ד 13952/01, סופר על מצב בו דחה ביהמ"ש בקשה לביטול פס"ד. המבקשים טענו כי צריך לבטל את פסה"ד מכמה סיבות: הם לא הגיעו לדיון מאחר ולא ידעו על קיומו, לא קיבלו הזמנה כדין והם החליפו עו"ד. בפתח דבריו מדבר ביהמ"ש על כך כי המבקשים זלזלו בביהמ"ש. מאחר ואם הם החליפו עו"ד מחובתם להודיע על כך לביהמ"ש. זאת ועוד, מחובתם להתעניין בתאריך המשפט. המבקשים גם הקפיאו את הדיון בהסכמה, אך לא ביררו לאחר מכן מה עלה בגורל התביעה. ביהמ"ש טוען כי הם התנהגו ברשלנות ובזלזול.

אע"פ שנראה בפס"ד זה כאילו ביהמ"ש דחה את בקשתם על בסיס האמור לעיל, ביהמ"ש המשיך לדון בסיכויי התביעה להתקבל. ביהמ"ש אומר שם כי הגנתם איננה טובה כלל מאחר וכל טענותיהם הם כלפי ביהמ"ש ועל כך שהוא דן בחוסר סמכות עניינית (אע"פ שנפתח על כך משפט זוטה והוחלט כי קיימת סמכות לביהמ"ש). בפס"ד זה רואים כי אפילו שביהמ"ש מדבר על רשלנותם של המבקשים וזלזולם, האמת היא כי ביהמ"ש לא ביטל את פסה"ד מאחר וראה כי לא נעשה למבקשים שום עיוות דין.( תמ"ש (משפחה ירושלים) 13952/01 ג.ע. ע. נ' עזבון המנוח ג.ע. (פורסם בנבו, 17.05.2005).

יובהר כי  האמור הינו בהתאם לתקסד"א 1984 ולא לתקסד"א 2018, כיום המצב שונה, ההחמרה אפילו קפדנית יותר וגם אם מבטלים מרפאים העניין עם הוצאות.